בדידות בגיל השלישי: דרכים מעשיות לשמור על קשרים חברתיים ועל חיוניות
בדידות אינה רק תחושה לא נעימה, היא משפיעה גם על הבריאות. כך יכולים מבוגרים ובני משפחותיהם לבנות מחדש מעגל חברתי משמעותי.
הילדים גדלו ועזבו את הבית, הפרישה מהעבודה הוציאה מהשגרה את הקולגות והשיחות במסדרון, וחברים ותיקים עברו דירה, חלו או הלכו לעולמם. עבור רבים בגיל השלישי, הבדידות מתגנבת בשקט, יום אחרי יום, עד שיום שלם עובר בלי לדבר עם אף אחד. בשנים האחרונות גוברת ההכרה בכך שבדידות אינה רק עניין רגשי, אלא גורם שמשפיע על הבריאות הגופנית והנפשית, על התפקוד הקוגניטיבי ועל איכות החיים. ההבנה הזאת מחייבת להתייחס אליה ברצינות, וגם מראה שיש הרבה מה לעשות.
בדידות היא לא אותו דבר כמו להיות לבד
חשוב להבחין בין להיות לבד לבין להרגיש בודד. יש אנשים שגרים לבד ונהנים מהשקט, ממלאים את הימים בתחביבים ונפגשים עם חברים כשמתחשק להם. מנגד, יש מי שגר עם בן זוג או במשפחה מורחבת ובכל זאת מרגיש שאין לו עם מי לחלוק את מה שעובר עליו. בדידות היא הפער בין הקשרים שאדם רוצה לבין אלה שיש לו בפועל.
ההבחנה הזאת חשובה גם לבני המשפחה. ביקור קבוע של חצי שעה בשבוע הוא דבר נפלא, אבל אם ההורה מבלה את שאר השבוע ללא שום מגע אנושי, הוא עדיין עלול להרגיש בודד מאוד. המטרה היא לבנות רשת של קשרים, ולא להישען על אדם אחד.
הסימנים שכדאי לשים לב אליהם
בדידות לא תמיד מוצהרת. מבוגרים רבים לא ירצו ״להטריד״ את הילדים, ויגידו שהכול בסדר. כדאי לשים לב לסימנים עקיפים: הסתגרות בבית, ויתור על פעילויות שבעבר נהנו מהן, הזנחה של ההופעה או של הבית, שינויים בתיאבון ובשינה, שיחות טלפון ארוכות במיוחד עם כל מי שמתקשר, או ירידה במצב הרוח.
חלק מהסימנים האלה עשויים להצביע גם על דיכאון או על מצב רפואי אחר, ולכן כשהם מופיעים לאורך זמן, חשוב לעודד פנייה לרופא המשפחה. הוא יכול לבדוק את התמונה הכוללת ולהפנות לגורם טיפולי מתאים במידת הצורך.
מסגרות קהילתיות: המקום הטבעי להתחיל
בישראל פועלות מסגרות רבות שמיועדות במיוחד לגיל השלישי. מועדוני גמלאים, מרכזי יום, מתנ״סים ובתי ספר לגיל הזהב מציעים חוגים, הרצאות, טיולים וארוחות משותפות. ברשויות מקומיות רבות קיימת גם מחלקה לאזרחים ותיקים, שיכולה לתת מידע על הפעילויות באזור.
ההצטרפות הראשונה היא בדרך כלל השלב הקשה ביותר. כדאי לבחור פעילות שמעניינת באמת, ולא רק ״בשביל לצאת מהבית״, ולהתחייב להגיע לפחות שלוש או ארבע פעמים לפני שמחליטים. בני משפחה יכולים לעזור בליווי למפגש הראשון או בהסעה, וזה לעיתים קרובות מה שעושה את ההבדל.
התנדבות: לתת ולקבל בו זמנית
אחת הדרכים האפקטיביות ביותר להתמודד עם בדידות היא להיות משמעותי עבור אחרים. ארגונים רבים מחפשים מתנדבים בגיל השלישי: חונכות לתלמידים, עזרה בספריות, ליווי בבתי חולים, הדרכה במוזיאונים, סיוע לעולים חדשים ועוד. הניסיון והזמן הפנוי שיש לגמלאים הם משאב יקר ערך.
ההתנדבות מספקת שגרה קבועה, מפגשים עם אנשים מגילאים שונים, ובעיקר תחושה של ערך ותרומה. רבים מספרים שדווקא דרך ההתנדבות מצאו חברים חדשים ותחושת שייכות שלא הרגישו מאז שפרשו מהעבודה.
הטכנולוגיה כגשר
שיחות וידאו, קבוצות וואטסאפ משפחתיות והרצאות מקוונות יכולות לצמצם מרחקים, במיוחד כשהילדים והנכדים גרים רחוק או בחו״ל. ללמוד להשתמש בהן אינו מותרות אלא כלי חשוב לשמירה על קשר. גם קבוצות עניין ברשת, למשל בנושאי היסטוריה, גינון או ספרות, מאפשרות לפגוש אנשים עם תחומי עניין משותפים.
עם זאת, קשר דיגיטלי אינו תחליף מלא למפגש פנים אל פנים. הוא עובד הכי טוב כהשלמה: שיחת וידאו קצרה באמצע השבוע, וביקור או מפגש בסופו.
מה בני המשפחה יכולים לעשות
בני משפחה ממלאים תפקיד מרכזי, אבל לא צריכים לשאת את המשימה לבד. כמה צעדים פשוטים יכולים לעזור:
- לקבוע שיחות טלפון קבועות, באותה שעה, כך שיש למה לחכות
- לשתף את ההורה בהחלטות ובחוויות, ולא רק לשאול לשלומו
- לעודד ולסייע בהצטרפות למסגרת קהילתית או להתנדבות
- לשלב את הנכדים בביקורים ובשיחות, גם בפעילות משותפת כמו בישול או משחק
- לבדוק עם השכנים או עם חברים ותיקים אפשרות למפגשים קבועים
חשוב לזכור שהמטרה היא לחזק את העצמאות ואת היכולת של ההורה ליזום קשרים בעצמו, ולא להפוך לתלוי לחלוטין במשפחה.
כשהבדידות הופכת לכבדה מדי
במקרים שבהם הבדידות מלווה בעצב מתמשך, חוסר תקווה, איבוד עניין בכל דבר או מחשבות קשות, חשוב לפנות לעזרה מקצועית. רופא המשפחה, עובד סוציאלי ברשות המקומית או אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש יכולים לתת מענה. פנייה לעזרה אינה סימן לחולשה, אלא צעד אחראי לשמירה על הבריאות.
שכנים, שגרה ומפגשים קטנים של יום יום
לא כל קשר חברתי חייב להיות חברות עמוקה. גם מפגשים קצרים וחוזרים, עם המוכר במכולת, עם השכנה בחדר המדרגות או עם המתעמלים הקבועים בגינה הציבורית, יוצרים תחושה של שייכות למקום. מי שיוצא מהבית באותה שעה בכל בוקר, יושב באותו בית קפה או הולך באותו מסלול, מגלה שבתוך זמן קצר מתחילים לזהות אותו, לברך אותו לשלום ולשאול מה נשמע כשהוא נעדר.
אפשר גם ליזום. הזמנה של שכן לכוס קפה, הצעה להשקות עציצים למי שנוסע, או הצטרפות לוועד הבית הם צעדים קטנים שפותחים דלת. בשכונות רבות פועלות קבוצות וואטסאפ שכונתיות וקהילות של תושבים ותיקים, ודרכן אפשר לשמוע על חוג, על הרצאה בספרייה או על מפגש שירה בציבור.
גם חיית מחמד יכולה לשנות את התמונה. כלב מחייב לצאת לטיול כמה פעמים ביום ומזמן שיחות עם בעלי כלבים אחרים, וחתול מעניק נוכחות חמה בבית. לפני שמאמצים חשוב לוודא שהטיפול מתאים ליכולת הגופנית ולתקציב, ושיש מי שיעזור בעת מחלה או אשפוז.
לסיכום, בדידות בגיל השלישי היא תופעה נפוצה, אבל היא לא גזירת גורל. מסגרות קהילתיות, התנדבות, שימוש מושכל בטכנולוגיה ומעורבות של המשפחה יכולים לבנות מחדש מעגל חברתי משמעותי. כל קשר חדש, אפילו קטן, הוא צעד לחיים מלאים, בריאים ושמחים יותר.