עייפות חדשות: איך נשארים מעודכנים בלי לשלם על זה בבריאות הנפשית

בישראל החדשות הן כמעט ספורט לאומי. אנחנו פותחים את הבוקר עם מבזקים, מקבלים התראות לאורך כל היום, ומסיימים את הערב מול מהדורה או פיד אינסופי ברשתות. בתקופות של מתח ביטחוני ופוליטי, הצריכה הזו רק מתעצמת. אבל יותר ויותר אנשים מדווחים על תופעה שקיבלה שם: עייפות חדשות. זו תחושה של שחיקה, חרדה וחוסר אונים שנובעת מחשיפה מתמשכת לזרם בלתי פוסק של מידע קשה.

הפתרון אינו בהכרח לנתק את הטלפון ולהתעלם ממה שקורה. עבור רוב הישראלים זה לא אפשרי וגם לא רצוי, כי חלק מהמידע חיוני לשגרה ולביטחון. המטרה היא למצוא דרך לצרוך חדשות באופן שמשרת אותנו, ולא להפך.

איך מזהים שהגזמנו

הסימנים לעייפות חדשות מוכרים לרבים, גם אם לא תמיד מחברים ביניהם לבין צריכת המדיה. קושי להירדם אחרי גלילה בלילה, תחושת מתח כשאין גישה לטלפון, עצבנות כלפי בני משפחה, וקושי להתרכז בעבודה או בלימודים הם חלק מהם.

סימן נוסף הוא בדיקה כפייתית: פתיחת אתרי חדשות שוב ושוב בתוך דקות ספורות, גם כשברור שלא התפרסם שום דבר חדש. יש מי שמרגישים שהם ״חייבים לדעת״, כאילו המעקב עצמו מעניק שליטה על המצב. בפועל, המעקב הבלתי פוסק לרוב רק מגביר את תחושת חוסר האונים.

אם אתם מזהים את עצמכם בתיאור הזה, זה לא אומר שמשהו לא בסדר אתכם. זו תגובה טבעית למציאות תובענית, אבל כדאי להתייחס אליה ולשנות כמה הרגלים.

למה המוח שלנו נמשך לחדשות רעות

בני אדם מתוכנתים לשים לב לאיומים. מבחינה אבולוציונית, מי שהתעלם מסכנה לא שרד, ולכן המוח שלנו מעניק משקל רב למידע שלילי. כלי התקשורת והרשתות החברתיות מכירים את זה היטב, ולכן כותרות מבהילות ותמונות קשות זוכות לחשיפה רחבה במיוחד.

בנוסף, הפורמט של הפיד האינסופי נועד לשמור עלינו מחוברים כמה שיותר זמן. אין לו נקודת סיום טבעית כמו לעיתון מודפס או למהדורה, וכל גלילה מבטיחה משהו חדש. התוצאה היא שקל מאוד לבזבז שעה שלמה מבלי לשים לב, ולצאת ממנה בתחושה גרועה יותר.

ההבנה של המנגנונים האלה עוזרת לקחת חזרה את השליטה. כשמבינים שהמערכת בנויה כדי למשוך אותנו, קל יותר להציב לה גבולות.

לקבוע זמנים מוגדרים לחדשות

אחד הצעדים היעילים ביותר הוא להגדיר מראש מתי צורכים חדשות. למשל, עשר דקות בבוקר, בדיקה קצרה בצהריים וצפייה במהדורה או קריאה מסכמת בערב. מחוץ לזמנים האלה, משתדלים לא לפתוח את אתרי החדשות.

מומלץ במיוחד להימנע מחדשות בשעה שלפני השינה. המוח זקוק לזמן להירגע, ותמונות או ידיעות קשות עלולות לפגוע באיכות השינה ולהשאיר תחושת מתח עד הבוקר. במקום זאת, אפשר לקרוא ספר, להאזין למוזיקה או לשוחח עם בני הבית.

בימים של אירועים דרמטיים, טבעי שהצורך במידע יגדל. גם אז אפשר לבחור מקור אחד אמין ולהתעדכן בו בפרקי זמן קבועים, במקום לקפוץ בין עשרה ערוצים במקביל.

לסנן התראות ולבחור מקורות

רוב האפליקציות שולחות התראות על כל ידיעה, גם כשאין בה שום דבר דחוף. כדאי לעבור על ההגדרות ולהשאיר רק את מה שבאמת נחוץ, כמו התרעות של פיקוד העורף, ולכבות התראות של אפליקציות חדשות ורשתות חברתיות.

בחירת מקורות היא חלק חשוב לא פחות. עדיף להתעדכן מכמה מקורות מקצועיים ומאוזנים מאשר מעשרות קבוצות ווטסאפ וטלגרם שבהן שמועות מתערבבות בעובדות. מקורות אמינים יציגו גם הקשר וניתוח, ולא רק צעקות.

• השאירו התראות רק לגופים רשמיים ולמידע מציל חיים.
• צאו מקבוצות שמפיצות בעיקר שמועות וסרטונים קשים.
• העדיפו כתבות מסכמות ומעמיקות על פני מבזקים מקוטעים.
• נסו לצרוך חדשות בטקסט ולא רק בווידאו, שמשפיע יותר רגשית.

חדשות וילדים

ילדים ובני נוער חשופים לחדשות לא פחות מהמבוגרים, ולפעמים יותר, דרך הרשתות החברתיות. הם עלולים להיתקל בתכנים קשים בלי הקשר ובלי מבוגר שיעזור להם לעבד אותם.

כדאי להימנע מהשארת מהדורות חדשות פתוחות ברקע כשילדים קטנים בבית, ולשים לב לתגובות שלהם. עם ילדים גדולים יותר, עדיף לשוחח בפתיחות, לשאול מה הם שמעו, לתקן מידע שגוי ולהעביר מסר של ביטחון. ילד שיודע שאפשר לשאול ולשתף מרגיש פחות לבד מול המידע.

לאזן עם פעילות שנותנת כוח

הדרך הטובה ביותר להתמודד עם תחושת חוסר אונים היא לעשות משהו. התנדבות, תרומה, עזרה לשכנים או השתתפות בפעילות קהילתית מאפשרות לתרגם את המועקה לפעולה ממשית. מחקרים בתחום הפסיכולוגיה מצביעים על כך שתחושת מסוגלות היא אחד הגורמים החשובים לחוסן נפשי.

גם פעילות גופנית, זמן בטבע, מפגשים עם חברים ותחביבים הם חלק מאיזון בריא. הם לא מנתקים מהמציאות, אלא מזכירים שיש בחיים גם דברים טובים ויציבים.

לדבר על זה בבית ובעבודה

עייפות חדשות היא חוויה משותפת לרבים, ודווקא משום כך כדאי לדבר עליה. במשפחות רבות המהדורה פתוחה בזמן ארוחת הערב, והשיחה כולה סובבת סביב הכותרות. אפשר להסכים יחד על זמנים נקיים מחדשות, למשל בארוחות או בשבת, ולשמור עליהם כמו על כל מנהג משפחתי אחר.

גם בעבודה, שיחות בלתי פוסקות על אקטואליה עלולות להגביר את הלחץ אצל כולם. אין צורך להשתיק את השיח, אבל כדאי לשים לב מתי הוא הופך ממשהו שמחבר למשהו שמתיש.

מתי לפנות לעזרה

אם תחושת המועקה לא חולפת, אם היא פוגעת בתפקוד היומיומי, בשינה או ביחסים עם אחרים, חשוב לא להתמודד לבד. אפשר לפנות לרופא המשפחה, לשירותי בריאות הנפש של קופת החולים או לקווי תמיכה רגשית. אין שום בושה בבקשת עזרה, ולעיתים כמה שיחות עם איש מקצוע עושות הבדל גדול.

בסופו של דבר, להיות אזרח מעורב ומעודכן לא מחייב לחיות בתוך מהדורת חדשות אינסופית. זמנים קבועים, מקורות נבחרים, התראות מסוננות ואיזון עם פעילויות שנותנות כוח מאפשרים להישאר בתמונה בלי לשלם על כך מחיר נפשי כבד. דווקא מי ששומר על עצמו יכול לתמוך טוב יותר גם באחרים.