תואר שני עם תזה או בלי: איך מחליטים ומה כל מסלול דורש
מסלול מחקרי או מסלול קורסים? מה כל אחד דורש בזמן ובמאמץ, למי הוא מתאים, איך בוחרים מנחה ומה קורה אם מתחרטים באמצע הדרך.
מי שנרשם לתואר שני מגלה במהרה שההחלטה איננה מסתכמת בבחירת תחום ומוסד. ברוב התוכניות צריך לבחור גם בין שני מסלולים: מסלול מחקרי, שבמרכזו כתיבת עבודת גמר, התזה, ומסלול ללא תזה, שמבוסס על קורסים ועל עבודות מסכמות. הבחירה משפיעה על משך הלימודים, על העומס, על העלות ועל האפשרויות שייפתחו בעתיד, ולכן כדאי לקבל אותה מתוך הבנה ולא מתוך ברירת מחדל.
מה ההבדל בין שני המסלולים
במסלול ללא תזה לומדים מספר רב יותר של קורסים, ומסיימים בדרך כלל בעבודות סמינריוניות, בפרויקט גמר או בבחינת גמר. המטרה היא הרחבה והעמקה של ידע מקצועי. זהו מסלול מובנה, עם לוח זמנים ברור, שאפשר לתכנן מראש.
במסלול עם תזה לומדים פחות קורסים, ואת מקומם תופס מחקר עצמאי בהנחיית חבר סגל. הסטודנט מנסח שאלת מחקר, סוקר את הספרות, אוסף ומנתח נתונים וכותב חיבור מקיף, שנשלח לשיפוט של קוראים נוספים. המטרה כאן שונה: לא רק לצרוך ידע, אלא לייצר תרומה קטנה משלכם ולהוכיח יכולת מחקרית.
ההבדל ניכר גם בתעודה ובמה שהיא משדרת. בשני המסלולים מקבלים תואר שני לכל דבר, אבל בגיליון הציונים מצוין אם התואר כלל עבודת גמר מחקרית. מעסיקים רבים אינם מייחסים לכך חשיבות, ואילו ועדות קבלה לדוקטורט בודקות זאת ראשונה.
למי מתאים המסלול המחקרי
הסיבה המובהקת ביותר לבחור בתזה היא שאיפה להמשיך לדוקטורט. ברוב המוסדות תואר שני מחקרי הוא תנאי קבלה ללימודי תואר שלישי, או לפחות יתרון משמעותי. גם מי שמכוון לקריירה במחקר ופיתוח, במכוני מחקר או בתפקידים שדורשים ניתוח נתונים מעמיק ירוויח מהניסיון.
בתחומים מסוימים, בעיקר במדעי הטבע ובחלק ממדעי החברה, המסלול המחקרי הוא דרך המלך, ורוב הסטודנטים בוחרים בו. במעבדות מחקר הסטודנט משתלב לעיתים בפרויקט קיים של המנחה, ויש מקרים שבהם הוא מקבל מלגת קיום שמאפשרת להתמסר ללימודים.
מעבר לתועלת המעשית, יש גם שיקול אישי. תזה מתאימה למי שיש לו סקרנות אמיתית לשאלה מסוימת, סבלנות לתהליך ארוך ויכולת לעבוד לבד בלי מסגרת חיצונית. מי שנהנה מהמחשבה לצלול לנושא אחד במשך שנה ויותר, ימצא בה חוויה אינטלקטואלית שאין לה תחליף.
למי מתאים המסלול ללא תזה
רוב מי שלומדים תואר שני לצורך קידום מקצועי, הסבה או העמקה בתחום העיסוק שלהם יסתדרו מצוין בלי תזה. מנהלים, אנשי חינוך, עובדים במגזר הציבורי ואנשי מקצוע בתחומים יישומיים זקוקים בדרך כלל לתואר עצמו ולידע שהוא מקנה, ולא להכשרה מחקרית.
היתרון הגדול הוא הוודאות. יודעים מראש כמה קורסים נדרשים ומתי מסיימים, ואין תלות במנחה, בנבדקים שלא הגיעו או בניסוי שלא הצליח. למי שמשלב לימודים עם משרה מלאה ועם משפחה, המסגרת הברורה שווה הרבה.
החיסרון הוא שאם תרצו בעתיד ללמוד לדוקטורט, ייתכן שתידרשו להשלים עבודה מחקרית שוות ערך לתזה. הדבר אפשרי ברוב המוסדות, אבל דורש זמן ומאמץ נוספים. לכן כדאי לשאול את עצמכם בכנות כבר עכשיו אם יש סיכוי שתרצו להמשיך הלאה.
איך בוחרים מנחה ונושא
במסלול המחקרי, בחירת המנחה היא ההחלטה החשובה ביותר, לעיתים יותר מבחירת הנושא. מנחה טוב זמין, נותן משוב בזמן סביר, ומלווה את הסטודנט מבלי לנטוש אותו ומבלי לחנוק אותו. כדי לברר זאת, דברו עם סטודנטים שהוא מנחה או הנחה בעבר, ושאלו כמה זמן לקח להם לסיים.
שאלות שכדאי לשאול בפגישת היכרות עם מנחה פוטנציאלי:
- באילו נושאים הוא מוכן להנחות, והאם יש לו פרויקט שאפשר להשתלב בו.
- באיזו תדירות נפגשים, וכמה זמן לוקח לקבל הערות על טיוטה.
- מה הציפיות מבחינת היקף העבודה ושיטת המחקר.
- האם יש מימון או מלגה לסטודנטים שלו.
לגבי הנושא, הכלל הוא לצמצם. שאלת מחקר ממוקדת וצנועה, שאפשר לענות עליה בזמן סביר, עדיפה על רעיון שאפתני שלא יסתיים לעולם. תזה איננה מפעל חיים. היא תרגיל מחקרי ראשון, ומטרתה להראות שאתם יודעים לבצע מחקר מתחילתו ועד סופו.
זמן, כסף ושילוב עם עבודה
מסלול ללא תזה מסתיים בדרך כלל בתוך המסגרת שהוגדרה לתוכנית. מסלול עם תזה נוטה להתארך, והסיבה פשוטה: כשהקורסים מסתיימים, נעלמת המסגרת החיצונית, והכתיבה נדחקת מפני העבודה והחיים. סטודנטים רבים נתקעים בדיוק בשלב הזה, עם קורסים גמורים ותזה שאינה מתקדמת.
להתארכות יש גם מחיר כספי, משום שמוסדות רבים גובים תשלום על כל שנה נוספת שבה הסטודנט רשום. מי שעובד במשרה מלאה ובוחר בתזה צריך להיערך לכך מראש: לקבוע שעות כתיבה קבועות בשבוע, להציב אבני דרך יחד עם המנחה, ואם אפשר, לנצל ימי חופשה מרוכזים לשלבי איסוף הנתונים והכתיבה.
עצה שחוזרת אצל מי שכבר סיימו: לא לחכות לסוף הקורסים כדי להתחיל. מי שמגבש הצעת מחקר כבר בשנה הראשונה, ומנצל עבודות בקורסים כדי לקרוא ספרות שקשורה לנושא שלו, מגיע לשלב הכתיבה עם חצי דרך מאחוריו.
אפשר לשנות כיוון באמצע
ההחלטה איננה תמיד סופית. בתוכניות רבות מתחילים כולם יחד, ואת המסלול בוחרים רק אחרי סמסטר או שנה, לעיתים בכפוף לממוצע ציונים ולמציאת מנחה. לרוב אפשר גם לעבור ממסלול מחקרי למסלול ללא תזה אם מגלים שהמחקר אינו מתאים, בתוספת של כמה קורסים. מעבר בכיוון ההפוך אפשרי אף הוא, אבל תלוי בתנאי התוכנית.
משום כך כדאי לקרוא היטב את תקנון הלימודים של התוכנית ולהתייעץ עם יועץ התואר השני בחוג כבר בשלב הרישום. הכללים שונים ממוסד למוסד ומחוג לחוג, ומה שנכון לחבר שלמד במקום אחר אינו בהכרח נכון לכם.
אין מסלול יוקרתי יותר ומסלול נחות. יש מסלול שמתאים למטרה שלכם. אם המטרה היא מחקר, אקדמיה או סקרנות עמוקה לשאלה מסוימת, התזה שווה את המאמץ. אם המטרה היא ידע מקצועי ותעודה בזמן סביר, המסלול ללא תזה יעשה את העבודה היטב. העיקר הוא לבחור בעיניים פקוחות, ולא לגלות את ההבדל רק בשנה השלישית.