למה אנחנו לא מצליחים להפסיק לצפות בריאליטי: הפסיכולוגיה שמאחורי הז׳אנר

יש מי שמתבייש להודות בזה, ויש מי שמכריז על כך בגאווה, אבל המספרים מדברים בעד עצמם: תוכניות ריאליטי הן מהז׳אנרים הפופולריים ביותר בטלוויזיה הישראלית כבר שנים ארוכות. תוכניות שבהן מתמודדים גרים יחד בבית סגור, מתחרים בבישול, בשירה או בהישרדות, או מחפשים אהבה מול המצלמות, מושכות קהל עצום ומייצרות שיחות בכל מקום עבודה ובכל קבוצת חברים. אז מה בדיוק גורם לנו להתמכר? התשובה טמונה בכמה מנגנונים פסיכולוגיים מוכרים.

הצורך האנושי להציץ

בני אדם הם יצורים חברתיים, והסקרנות לגבי חייהם של אחרים מלווה אותנו מאז ומעולם. בעבר היא באה לידי ביטוי ברכילות בכיכר הכפר, והיום היא עברה למסך. הריאליטי מאפשר לנו להציץ לחיים של אנשים אחרים בלי להרגיש שאנחנו פולשים לפרטיות שלהם, הרי הם בחרו להיות שם.

ההצצה הזו מאפשרת לנו גם להשוות את עצמנו לאחרים. כשאנחנו רואים מתמודד שמתנהג בצורה מביכה, אנחנו מרגישים לרגע טוב יותר עם עצמנו. כשאנחנו רואים מישהו שמתגבר על קושי, אנחנו מקבלים השראה. ההשוואה החברתית הזו היא אחד הכוחות המניעים של הז׳אנר, גם אם רובנו לא מודעים לה.

הזדהות עם דמויות אמיתיות

בניגוד לדרמה מתוסרטת, בריאליטי מדובר באנשים אמיתיים, או לפחות כך נראה. התחושה שמדובר במתמודדים שהם אנשים כמונו, עם משפחות, עבודות וחלומות, יוצרת הזדהות עמוקה. צופים רבים מפתחים קשר רגשי למתמודדים, מחזיקים להם אצבעות ומתאכזבים כשהם מודחים.

כדאי לזכור שמאחורי הקלעים יש עריכה מקצועית מאוד. העורכים בוחרים אילו רגעים להציג ואילו להשמיט, ובונים לכל מתמודד דמות עם קשת עלילתית. מה שנראה ספונטני הוא לעיתים קרובות תוצאה של שעות רבות של צילום שנערכו לכמה דקות של דרמה מרוכזת. ההבנה הזו לא חייבת לקלקל את ההנאה, אבל היא עוזרת לצפות בעין ביקורתית.

המתח והתחרות

רוב תוכניות הריאליטי בנויות סביב תחרות. מישהו מודח בכל שבוע, מישהו זוכה בסוף. המבנה הזה מפעיל את אותם מנגנונים שגורמים לנו לעקוב אחרי משחקי כדורגל: יש לנו פייבוריטים, אנחנו מנחשים מה יקרה ואנחנו רוצים לדעת מי ינצח. כל פרק מסתיים פעמים רבות ברגע מותח שמבטיח שנחזור גם בפרק הבא.

בתוכניות שבהן הקהל מצביע, התחושה של השפעה מוסיפה עוד שכבה. הצופה כבר לא רק מתבונן, הוא משתתף. התחושה שהקול שלנו קובע מי יישאר ומי ילך מגבירה את המעורבות ואת המחויבות לתוכנית לאורך העונה.

שיחה משותפת וחוויה קהילתית

בעידן שבו כל אחד צופה במשהו אחר, בזמן אחר ובמכשיר אחר, הריאליטי הוא אחד הדברים האחרונים שעדיין יוצרים חוויה משותפת. כשתוכנית פופולרית משודרת, היא הופכת לנושא שיחה בקבוצות הווטסאפ, ברשתות החברתיות ובפינת הקפה במשרד. הצפייה הופכת לכרטיס כניסה לשיחה.

החוויה הקהילתית הזו חשובה במיוחד בחברה הישראלית, שבה יש חשיבות רבה לתחושת השייכות. גם מי שלא צופה בקביעות מוצא את עצמו מתעדכן כדי להבין על מה כולם מדברים. במובן הזה, הריאליטי ממלא תפקיד דומה לזה שמילאה פעם הטלוויזיה בערוץ אחד, כשכולם ראו את אותו הדבר באותו ערב.

הצד הפחות נעים

לצד ההנאה, יש גם ביקורת מוצדקת על הז׳אנר. חלק מהתוכניות מעודדות עימותים, השפלה ותחרותיות קיצונית. מתמודדים לשעבר סיפרו לא פעם על הקושי שבחשיפה הציבורית, על תגובות קשות ברשתות ועל הפער בין הדמות שהוצגה במסך לבין מי שהם באמת. יש גם דיון ציבורי על ההשפעה של מסרים מסוימים על צופים צעירים.

צפייה מודעת יכולה לעזור. אפשר ליהנות מהתוכנית ובמקביל לזכור שמדובר במוצר ערוך, להימנע מתגובות פוגעניות כלפי מתמודדים ברשתות, ולשוחח עם ילדים ובני נוער שצופים יחד איתנו על מה שהם רואים.

• זכרו שהעריכה בונה דמויות ולא תמיד משקפת את המציאות.
• הימנעו מתגובות פוגעניות ברשתות החברתיות.
• שוחחו עם ילדים על מסרים בעייתיים שעולים בתוכנית.
• שימו לב כמה זמן אתם מקדישים לצפייה.

אז מה הלאה

הריאליטי משתנה כל הזמן. פורמטים חדשים מגיעים, ישנים חוזרים בגרסאות מחודשות, והצופים הופכים מתוחכמים יותר. נראה שהז׳אנר לא הולך לשום מקום, כי הוא נוגע בצרכים בסיסיים מאוד: סקרנות, הזדהות, תחרות ושייכות.

הבריחה מהשגרה

סיבה נוספת לפופולריות של הריאליטי היא הצורך בבריחה. אחרי יום עבודה ארוך, עם חדשות כבדות ולחצים יומיומיים, תוכנית שאין בה מחויבות רגשית עמוקה מאפשרת לנוח. בניגוד לדרמה מורכבת שדורשת ריכוז ומעקב אחרי עלילה, אפשר לראות ריאליטי בחצי עין, לדבר תוך כדי, לקום להכין משהו ולחזור בלי להפסיד הרבה.

בתקופות מתוחות במיוחד, כשהמציאות הישראלית רועשת וטעונה, הצורך הזה גובר. צופים רבים מספרים שדווקא בימים קשים הם מוצאים את עצמם חוזרים לתוכניות קלילות, כאלה שמספקות דרמה קטנה ולא מאיימת במקום הדרמה הגדולה של החדשות. במובן הזה, הריאליטי מתפקד כמעין שסתום לחץ, הפוגה קצרה מהמציאות האמיתית.

חשוב רק לשים לב שהבריחה לא הופכת להרגל שגוזל את כל הזמן הפנוי. ערב אחד בשבוע מול תוכנית אהובה הוא פינוק, אבל כשהצפייה הופכת לברירת מחדל שמחליפה מפגשים, תחביבים ושינה, כדאי לעצור ולחשוב.

ריאליטי ככלי ללמידה

מפתיע ככל שזה נשמע, תוכניות ריאליטי מסוימות יכולות גם ללמד. תוכניות בישול חושפות צופים לטכניקות ולמטבחים חדשים, תוכניות שיפוץ מלמדות על עיצוב ותכנון, ותוכניות כישרונות מראות כמה עבודה עומדת מאחורי הופעה של כמה דקות. צופים רבים מספרים שהם ניסו מתכון או רעיון שראו בתוכנית, והצפייה הפכה עבורם למקור השראה ולא רק לבידור.

בסיכומו של דבר, אין שום בושה בהנאה מתוכנית ריאליטי. היא יכולה להיות בידור קליל, דרך להתחבר לאחרים וגם הזדמנות ללמוד משהו על התנהגות אנושית. המפתח הוא לצפות בעיניים פקוחות, ליהנות מהדרמה ולזכור שמאחורי כל מתמודד יש אדם אמיתי.